איפה אנחנו תופסים אותך?
בבית, בחדר סטודיו שלי עם בן זוגי והילדים ברקע
ספרי לנו קצת על השגרה היומית שלך, איך נראה יום עבודה טיפוסי?
אני מתעוררת בבוקר, מארגנת את הילדים לגן ולבית ספר ומסיעה אותם למסגרות. אח״כ יושבת לעבוד במשרד שהוא גם הסטודיו שלי. יום העבודה שלי כולל עבודות פרילאנס, איור ועיצוב, מול לקוחות, במקביל לתחזוקה שוטפת של החנויות האינטרנטיות. כשיש הזמנות מהחנות אני מפעילה את מכונת החיתוך, אורזת ויאללה לדואר.
מתי הבנת שאת רוצה להיות מאיירת?
מגיל צעיר נמשכתי לציור. במהלך הלימודים בויצו- חיפה, תקשורת חזותית הייתה לי הזדמנות להתנסות בשדות עיצוב שונים ומגוונים בנוסף לאיור. הבחירה המודעת באיור נעשתה אחרי הלימודים.
מי השפיע או השפיעו עלייך כמאיירת?
גדלתי על הציור הקלאסי. השתתפתי בשיעורי ציור ורישום שכללו המון טכניקה. מגמת אומנות בתיכון עם פרוייקט גמר בסגנון ריאליסטי.
שנים אח״כ כשהגעתי לויצו חיפה, במהלך הלימודים נפתח בפני עולם שלם של איור. היה רצון להתנסות בדברים חדשים ולאתגר את עצמי בסגנונות חדשים, שנים של חיפוש. זה היה תהליך שהייתי צריכה לשחרר את עצמי מתבנית החשיבה הקלאסית.
אלו מאיירים בארץ ובעולם מעוררים בך השראה?
ג׳וליה סארדה אחת הפייבוריטיות שלי, היא אמיצה בקומפוזיציות שלה וגם בבחירה הצבעונית.
לורנה אלברז גומז – מאיירת עם צבעוניות בניחוח דרום-אמריקאי שהעושר של האיורים שלה מפעים אותי.
בארץ יש המון מאיירים נפלאים. שניים שיצא לי לעבוד איתם ואני מעריכה את דרכם המקצועית והסגנונית הם: אביאל בסיל – מאייר ספרי ילדים מוכשר ואיתי רייכרט – אשר יצא לי לעבוד במקביל אליו על אפליקציות לילדים. האיור הקליל וההומוריסטי שלו, והרעיונות המגניבים שהראש שלו מייצר נונסטופ, היוו השראה עבורי.
איך התפתח הסגנון האיורי שלך, האם עבר שינויים במשך השנים?
בתחילת דרכי עבדתי במספר חברות שפיתחו משחקי מחשב. באותו זמן הסגנון היה יותר וקטורי ומאויר. עם הזמן, והנסיון הוקסמתי מהחיספוס שיש לפוטושופ להציע עם עבודה במברשות. עבדתי כמה שנים באפליקציות לקטנטנים. קיבלתי שם די הרבה חופש ביטוי, מאוד אהבתי לספר סיפור ולהחביא פרטים קטנים. היום אני נעה בין איור וקטורי ונקי לבין איור בפוטושופ.
ספרי לנו על סטודיו ציפולה, מה גרם לך לעשות את המעבר לעולם מוצרי הנייר?
לפני כשלוש שנים החלטתי לפתוח חנות באטסי למדבקות קיר גדולות מויניל. איירתי את המדבקות, העלתי לחנות, מצאתי בית דפוס בנסיעה של 10 ד׳ מהבית. אחרי שהיו לי כמה מכירות, הבנתי שתהליך ההפקה של כל מדבקה כזו לוקח הרבה יותר זמן ממה שדמיינתי, שמתי את החנות בחופשה, והזמנתי הביתה מכונת חיתוך קטנה, כדי לעשות הסבה למדבקות יותר קטנות ובהפקה ביתית. כשהמכונה הגיעה הבנתי שאפשר לחתוך בה גם נייר. גילוי שעבורי היה מהפכני. כמה ימים אחרי, כבר הכנתי עיצוב נייר תלת-מימדי מתנה לאמא שלי. אח״כ הכנתי מתנות בערך לכל ארוע של מישהו קרוב שחגג משהו.
אחרי כמה זמן החלטתי לקחת את זה צעד נוסף קדימה, ולצאת עם זה החוצה כמוצר. קיבלתי המון פידבקים חיוביים, וכמה מכירות של התחלה שעודדו אותי להמשיך. עם הזמן הוספתי לעיצובים שלי תאורה. אחר כך התחילו להגיע הזמנות בעיצוב אישי לארועים מסויימים – כמו מתנה ליום נישואין, או מתנות פרישה לקצינים לאוגדה בצה״ל, ואפילו הזמנה ממשרד ראש הממשלה. והיום אני חושבת איך עוד אפשר לשכלל את המוצר, ולפתח אותו.
האם המטרה הייתה עיסקית? אתגר עיצובי? שינוי שיגרה? הכל ביחד?
לגמרי הכל ביחד. זה היה משהו כמו ״היי בואי נפתח חנות באטסי, נעשה הכנסה צדדית״ בפועל הזמן וההשקעה היא הרבה יותר גדולה ממה שחשבתי. אני אוהבת הרפתקאות ואוהבת לאתגר את עצמי בתחומים חדשים. וכאן היו לי ללא ספק הרבה שדות חדשים – גם החומר, חיתוכי נייר, וגם מסחר אונליין.
פיתוח מוצר פיזי מצריך סוג אחר של מאמץ, חיפוש חומרים, בניית אבי טיפוס, ריצות
אחרי ספקים וכו' איך התמודדת עם האתגר הזה?
בהחלט יש פער עצום בין להיות פרילנסר שמוכר שירות לבין בעל עסק שמוכר ומפתח מוצרים פיזיים.
יש משהו בפרילאנס (בתחום שלנו) שהוא בבחינת ״שגר ושכח״ – כלומר אחרי שעשית את העבודה לשביעות רצונו של הלקוח, אתה מתפנה לפרוייקט הבא. כשאתה מוכר מוצר פיזי, יש לך אחריות גדולה יותר על איכות המוצר, האם הגיע בשלום ליעד, האם הלקוח מרוצה.
גם מבחינה כלכלית יש המון ״תוספות״ שלא היו לי בתור נותנת שירות – החומר, ציוד העבודה, עמלות לפלטפורמות שונות, עמלות משלוחים, המרות מטבע, ועוד לא הגעתי למילת המפתח – שיווק. הרבה משאבים הולכים על שיווק המוצר.
מצד שני, בתור מפתחת מוצר אני נדרשת לפתח סקילס חדשים, ולהתנסות בהמון תחומים – אני גם הצלמת, גם המעצבת מותג של עצמי, גם המנהלת רכש של עצמי, גם בונה אתרים ומרימה דפי נחיתה, גם עורכת וידאו וסאונד, גם לומדת פלטפורמות מסחר ושיווק כגון אטסי, פייסבוק, אינסטגרם. בקיצור חגיגה 🙂
ראיתי שאת כל הזמן מפתחת מוצרים חדשים, ספרי לנו על התהליך
הוצאתי לאור לא מזמן תיאטרון צלליות לילדים. זהו משחק דרכו ילדים והורים יכולים לספר סיפור ולשחק עם דמויות דרך הקרנה שלהם על הקיר. הרעיון התחיל מדמויות שעיצבתי וחתכתי במכונת חיתוך לילדים שלי. אח״כ פיתחתי דרך מדליקה להוסיף לדמויות רקעים. הרגשתי כמו ילדה קטנה שמצאה לה משחק לשחק בו. הפרוייקט שכב במגירה במשך כשנה וחצי עד שהחלטתי להוציא אותו לאור. פיתחתי במשך המון ימים ושעות את הפריסה של המשחק תוך שיקולים פרקטיים לשימוש ושיקולים כלכליים. היה לי חשוב שהשימוש יהיה פשוט ושכל סמארטפון יוכל לשמש כפנס. זה היה פרוייקט מאתגר מהמון בחינות.
מה התוכניות העתידיות שלך?
להמשיך לפתח מוצרים מנייר, ועוד ערכות לתיאטרון צלליות. בנוסף יש לי ספר ילדים שכתבתי שאני מקווה להוציאו לאור מתישהו, אם זה יתאפשר מבחינת הפקה – אז כספר צלליות.
