בעודי משוטט ברחבי הרשת עלה בכמה מקומות פוסט על פונט חדש בשם נבון, שקרוי על שמו של הנשיא לשעבר יצחק נבון ז”ל. הסיפור מאוד עניין אותי והתחלתי להתחקות אחרי אותו הפוסט בניסיון להבין מי יצר את הפונט ומה עומד מאחוריו. אחרי מספר שיחות, הבנתי שהפונט הוא פרי שיתוף פעולה בין לאה מורמשטיין-ירחי, מעצבת גרפית שעיצבה את הפונט, לבין אופיר שביט שעזר להפוך את הפונט מ Typeface לפונט פוקציונאלי ופעיל. אופיר הוא טיפוגרף מנוסה וותיק, בעל סטודיו לעיצוב גופנים וגם שותף ב Font Ark, תוכנה מהפכנית לבניית פונטים.
שמחתי כאשר שניהם הסכימו להתראיין בנושא שיתוף הפעולה ביניהם ביצירת הפונט.

לאה, ספרי לנו קצת איך הגעת לפרויקט המעניין הזה, איך זה בדיוק הלך?

לאה: זה התחיל במודעת קול קורא שסיפרה על פרס ראש הממשלה ונשיא המדינה במסגרת הוועדה להנצחת נשיאים וראשי ממשלות ישראל שהלכו לעולמם. עד אותו רגע לא ידעתי ואני בטוחה שרוב הישראלים בכלל לא יודעים על קיומה של וועדה ממשלתית כזו, שתפקידה הוא לעסוק בהנצחת ראשי הממשלה ז״ל. בכל שנה, בא׳ בניסן (שהוא, דרך אגב, על פי המִשנַה ראש השנה למלכים), נערכת אזכרה לנשיא ולראש ממשלה ז״ל, שנבחרו לאותה שנה. באזכרה הממלכתית המכובדת הזו מוענק גם פרס עבור הצעת הנצחה יחודית.

לשנת תשע״ז נבחרו הנשיא נבון וראש הממשלה לוי אשכול. הצעת ההנצחה פתוחה מאד. זה יכול להיות בתחום המחקר, החינוך, הספרות, האמנות או העיצוב. אין בריף. פשוט מחכים להצעה מעניינת, יצירתית ויחודית, וזה בדיוק מה שאני אוהבת. אני מאד מאד אוהבת אתגרים ותחרויות מהסוג הזה.

איך הגעת לרעיון ליצור הנצחה דווקא בפונט (רעיון מקורי ומעניין!)

לאה: ברגע שראיתי את המודעה, פשוט ידעתי בידיעה פשוטה וברורה מה צריך לעשות. אין לי שום דרך אחרת לתאר את זה מלבד מתנה משמיים. ברצינות… מודה לה׳ על המתנה הזו. עזבתי את כסא הסטודיו שלי, ואמרתי ליוסי שלי – תקשיב, אני לא יודעת לעצב פונטים, אבל אם הייתי יודעת – זה הדבר שצריך לעשות. הכל היה לי בראש, תפור עד לפרטי הפרטים. ויוסי אמר, הרעיון מעולה ואת מעצבת מעולה, אז תעשי את זה.

ספרי לנו על המחקר שעשית ואיך הגעת לעיצוב האותיות שעשית?

לאה: כמו שאמרתי, מיד ידעתי שהאותיות יהיו אותיות בית הכנסת העתיק בטולדו. יש לנו בבית ספר שמדבר על תור הזהב בספרד, ותמונות בית הכנסת ר׳ יצחק הלוי אבולעפיה בטולדו תמיד משכו אותי. זה בית כנסת שנבנה בסביבות שנת 1300, על ידי הנדבן אבולעפיה. בית הכנסת היה לשם דבר באירופה כולה. הוא באמת יפהפה ומרגש, היופי שלו עוצר נשימה מבחינתי.

הנשיא נבון היה נשיא ילדותי. אני זוכרת שאהבתי אותו. אני חושבת שהוא היה מיוחד מאד בזה שהביא את הנשיאות אל העם. במובן החם של המילה. הוא שידר חום ואבהות. אני זוכרת בבירור שקינאתי בילדיו שהיו קצת יותר גדולים ממני, שהסתובבו להם בבית הנשיא. קל היה להתייחס אליהם כאל דמויות מהאגדות… אבל כל אלה היו זכרונות ילדות, קצת ללא עומק.

במסגרת המחקר שעשיתי פעלתי בשני מישורים – האחד היה חקירת דמותו של הנשיא נבון, כתביו, רעיונותיו, חזונו. וכאן מצאתי באופן מרתק חזון שדיבר על הפיכת העם שלנו לעם אחד, דווקא מתוך התרבויות והמסורות השונות שהביא איתו כל ״שבט״ מהגלות הארוכה במקום מוצאו. הפוך מחזון ״כור ההיתוך״ של בן גוריון. מתוך אותו חזון, גם נבון עצמו הביא את תרבות הלאדינו, תרבות יהודי ספרד, בגאון ובמלוא החיות – אל הישראליות. הוא כתב, הוא פעל, הוא דחף וביים. מאד יכולתי להזדהות עם החזון שלו. אני בעצמי, נכדה לניצולי שואה מכל הצדדים, הלכתי ללמוד פיוטים במשך חמש שנים מעשירות. אני מרגישה שהעושר התרבותי-רוחני שצברנו בשנות הגלות – הגיע זמנו להתקבץ כאן ולהעשיר את כולנו.

במישור השני – חקרתי את אותיות בית הכנסת בטולדו, עיצובית. השתדלתי ״להיכנס לראש״ של אותו אומן ששירטט אותיות, שניסר אותן מעץ, שצבע, שהדביק. חשוב היה לי לשמור על אופי חם, לא מהוקצע, של האותיות. חשוב היה לי לשמור על ההרגשה של עבודת יד. העושר הקישוטי בבית הכנסת היה צריך לבוא לידי ביטוי גם הוא. ישבתי מול האותיות וניסיתי להביא אותן אלינו, להוריד אותן מקיר בית הכנסת, ככה כמו שהן, בנות 700 שנה.. ולהביא אותן אלינו. למחשב.

שני המישורים השתלבו יחד כל כך יפה. החום והאהבה שהקרין סביבו הנשיא נבון, האהבה שלו לתלמידי ישראל, לחינוך. החום והעושר של תרבות הלדינו שהוא כל כך טיפח, הבלתי אמצעיות שבקשריו עם סביבתו. המסורת. הנשיאות, המלכות – גיליתי במחקרי שתרבות ספרד היתה לשם דבר ולמודל לחיקוי בכל תפוצות ישראל. בתי הכנסת המפוארים באשכנז ובמזרח אירופה השתדלו ״להעתיק״ וקבלו השראה מאדריכלות יהודי ספרד. יהדות ספרד היתה נחשבת למכובדת ונעלית ביותר. כך באדריכלות ובעיצוב, וכך גם באוצרות שירה, רוח ותורה. יהודי העולם כולו נשאו עיניהם ליהודי ספרד. התייחסו אליהם כאל מלכים. עיצבתי גם אותיות רבה, אותיות פותחות טקסט, בעלות קישוטיות רבה, שביססתי אותה על קישוטי האדריכלות בבית הכנסת – החלונות המיוחדים והאלמנטים המעטרים אותם. אלה אותיות מרשימות, שבאות לפאר את הטקסט ומקובלות בעולם של תחילת הדפוס ועד היום ניתן למצוא כאלה בספרי קודש אצלנו, וגם, במקביל, בספרי דת  של הנצרות.

הרעיון היה בעצם להגיש הנצחה דיגיטלית – שמדברת בשפה של היום – שמצליחה להעביר תרבות שלמה בהקשת מקלדת. חלק בלתי נפרד מרעיון ההנצחה היה החינמיות של הפונט המוצע. גם זה דיבר עם דמותו של נבון – שהשתדל שתרבות בכלל ותרבות ספרד כחלק ממנה תגיע לכל תלמידי ישראל. אולי גם כמאפיין לדמותו החמה, הנדיבה, הבלתי אמצעית. קיוויתי ששמו של יצחק נבון, שהפונט קרוי על שמו, יינשא בפי כל, וכך, אפילו בלי לדעת את כל הסיפור כולו, תונצח דמותו באותיות שהן חלק מתרבות מפוארת בתולדות עמנו. אני מאמינה גדולה מאד באמת שנמצאת בדברים, גם בלי שיודעים לדבר אותה. היא פשוט שם. נמצאת. וזה עובד.

האם היו תגובות של משפחתו של יצחק נבון בנושא, הם היו מעורבים?

לאה: אחרי הזכיה והטקס המרגש כל כך בבית הנשיא, בו נכחו ראש הממשלה והנשיא ריבלין, וכן ארז ונעמה ילדיו של הנשיא נבון ז״ל, פנו אלי מהעמותה להנצחת מורשת הנשיא נבון, ומארכיון נבון, ומהמרכז להנחלת מורשת הלדינו. כולם מאד התרגשו מההנצחה. כולם חיכו בהתרגשות לפונט. וחלק התחילו מיד להשתמש בו, כמו שהוא… קבלתי סרטון מרגש עד דמעות מהעמותה להנצחת הנשיא נבון, בו נראה נבון בבית הכנסת בטולדו, מצביע על האותיות ומסביר לקבוצה אודות בית הכנסת. לא האמנתי למראה עיניי. בקיצור, כולם חיכו לגירסה מושלמת.

 

כפי שהבנתי אחרי שעיצבת את הפונט למעשה את ה (TYPE FACE) הבנת שאת רוצה  להפוך אותו לפונט פעיל ואז פנית לאופיר?

לאה: בהתחלה שחררתי גירסה מאד ראשונית, אבל ידעתי שהיא זקוקה ליד מקצועית ואוהבת כדי להביא אותה למקום טוב וראוי לה. היו חסרים תווים, חסר היה דיוק ופיין טיונינג לאותיות. הפונט דרש עוד עבודה כדי להיות שלם. האמנתי בו מאד ורק חיפשתי את האדם המתאים שיהיו לו גם עין טובה וגם לב מבין וגם, נו, שיהיה מעצב פונטים מקצוען…. כאמור, אני מעצבת גרפית. אפילו טובה ב״ה. אבל לא מעצבת פונטים. זה גם לא היה תחום שחשבתי להיכנס אליו והסטודיו ב״ה עמוס עמוס ולא היה לי זמן להיכנס לתחום חדש ולהתמחות בו.

עברתי כמה מומחים בתחום. חלק לא האמינו בכלל והדגישו את הפגמים, חלק לא הצליחו לראות את הפונטציאל, וחלק סתם עפו על עצמם. לא התאים לי. תודה לאל שמצאתי את אופיר. בול. כל מה שיכולתי לבקש! הדבר שאיפיין את העבודה עם אופיר היה רוגע. אופיר הצליח לראות את הפוטנציאל, לאהוב את הפונט. זה מה שחיפשתי. הוא קלט מיד את הרוח של הפונט. את רוח הדברים. הוא השרה שלווה של מקצוען. בענווה. מאמינה שמי שלא מלא בעצמו יכול להביא יצירה טובה לעולם. בלי לעשות הרבה רוח הוא הביא המון רוח איתו. ונסיון. למדתי ממנו המון במהלך העבודה המשותפת. על כל אות התעכבנו, עד שהגענו למשהו שהניח את דעת שנינו. ואני דאגתי כל הזמן קצת ״לקלקל״ את האותיות. שלא יהיו מושלמות מדי. כדי שעבודת היד והחן הבלתי מהוקצע שלה יהיה ניכר.

אופיר, ספר לנו קצת איך נוצר החיבור ללאה ומה חשבת על הפרויקט שלה כאשר שמעת עליו?

אופיר: לאה פנתה אלי בפייסבוק והציגה בפני את הפרוייקט, למעשה את הפונט שהיא עיצבה וזכתה בו בפרס, ולמרות שהיא לא באמת הייתה חייבת (הפונט כבר הוגש והפרס כבר התקבל) היא רצתה מיוזמתה החופשית להמשיך לשפר אותו ולהפוך אותו לפונט מקצועי ושימושי וחינמי. התחברתי מיד להקשר של הפרוייקט ולמטרות של לאה ומעל הכל לעיצוב של הפונט עצמו, שיש בו יחודיות רבה ואופי ושורשיות. בעבודה האישית שלי אני נוטה לעצב פונטים עכשויים עם דגש על חדשנות ופתאום הגיע אלי ההזדמנות הזו לפתח פונט שכבר התקבלו בו רוב ההחלטות לגבי הקונספט והאופי והצורניות ויכולתי להוציא לחופשה את הצורך הפנימי שלי להמציא את הגלגל מחדש כל פעם, ולהקדיש את כל האנרגיה היצירתית לתהליך הפיתוח והליטוש של פונט מהמם שסביר להניח שלא הייתי יוצר מיוזמתי. לא היה מאושר ממני.

לאה היא מעצבת מוכשרת מאד, אבל אתה כטיפוגרף שזאת מהות עבודתו, מה ראית בעבודה שלה מבחינת פוטניצאל ומה מבחינת דברים שצריך לתקן?

אופיר: לא הרבה יודעים, אבל עיצוב פונט זה תחום מקצועי, כמעט כמו הנדסה, יש בו מורכבות טכנית ואומנותית גבוהות וצריך ללמוד את “התורה” ובעיקר לצבור בה ים של ניסיון. מעצב פונטים מקצועי (להבדיל מטיפוגרף אגב) מיד מזהה כל סטיה וכל ניואנס דיסהרמוני בפונט ומאחר שלאה אינה מעצבת פונטים במקצועה (ובזכות המודעות שלה לזה היא חיפשה מעצב פונטים שיבצע את הצד המקצועי) היה ברור שהפונט שלה דורש עבודה כדי לתפקד כפונט בשימושים רגילים של טקסט וכותרות. משפט טיפוגרפי ידוע הוא ש”טיפוגרפיה אינה אוסף של אותיות יפות, טיפוגרפיה היא אוסף יפה של אותיות”.

האותיות בפונט שלאה הציגה בפני היו יפהיפיות כל אחת בפני עצמה, ממש יצירות אומנות, אבל מטבע הדברים הן לא תמיד התחברו ביחד בהרמוניה, פה חוסר אחידות של עובי קו, שם ריווח לא מאוזן וכיו”ב. ניואנסים שכשמצרפים אותם ביחד למשפט או מקטע טקסט יוצרים בעצם רעש ויזואלי, ומתקבל פונט שבמקום שהאופי שלו יבלוט דרך ההרמוניה הכוללת של הטקסט (כמו ההבדל באופי בין אריאל לפרנק-ריהל לדוגמה) האופי שלו נקבע ע”י ה”ליקויים” ובפונט זה דבר לא ממש רצוי. אבל בגלל שהעיצוב המקורי של האותיות של לאה היה כל כך יפה בעיני, לא היה אפשר להימנע מכך שההתערבות שלי, במובן לא מבוטל תקלקל ותפגע ביחודיות והיופי החופשי של העיצוב המקורי של לאה. אי לכך השקעתי מאמצים רבים בלהישאר נאמן כמה שיותר לעיצוב המקורי ולקלקל כמה שפחות. הדרך הכי טובה שמצאתי לצורך העניין היתה פשוט לשתף את לאה בכל פרט וניואנס שאני מציע לשנות ולתת לה להנחות אותי כמה שיותר תוך כדי שאני מטפל בסוגיות הטכניות ותורם מניסיוני. למרבה המזל הכימיה ביננו היתה מעולה והעבודה זרמה בהנאה רבה והפריה הדדית. מה עוד אפשר לבקש.

להורדת הפונט לחצו כאן!

מאמר קודםהמשרות השוות של השבוע 23.10
מאמר הבאהמשרות השוות של השבוע 31.10
20 שנות ניסיון בנושאי דפוס ומדיה דיגיטלית. הרצה בעבר בויצו, שנקר ובצלאל. ניהל את תחומי התוכנות הדיגיטליות וחוויית המשתמש במכללות שונות. יזם בתחומים שונים בעולם הדיגיטל, ממדיה ועד פיתוח מיצגים למוזיאונים ומרכזי מבקרים בישראל ובעולם. עוסק באיפיון, ניהול פרויקטים דיגיטליים פרסום באינטרנט ומסחר אלקטרוני. בין לקוחותיו חברות מובילות וסטראטאפים מתחילים. אם אתם מתקשים להירדם בלילה, אל תוותרו על עותק מספרו: ״מתחם ההגנה הקיים והראוי לחוויית משתמש של תוכנות מחשב״. https://goo.gl/GjRN8R
תגובות פייסבוק

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here