בשנת 1938 הציג האמן הצרפתי ממוצא הונגרי ויקטור וסרלי, את ציור “הזברות” המפורסם שלו. הציור היה עשוי כולו מפסים בצבעי שחור ולבן, המתעקמים ומתפתלים לכדי צורה פיגורטיבית של זברה, דבר שנתן תחושה של אשליה אופטית. סגנון ציור זה קרוי אופ-ארט, או בשמו המלא אופטיקל-ארט. המדובר בסגנון חזותי שמאפייניו העיקריים הם אשליות אופטיות שנוצרות בעיקר בעזרת צורות גיאומטריות מופשטות.
שמונה עשורים לאחר מכן ניתן לזהות השפעה מסגנון זה בעבודותיה של המאיירת ילידת מילאנו בת ה-33 אולימפיה זניולי. היא גדלה במשפחה של אמנים איטלקים, אמה ציירת ואביה צלם. כבת להורים יוצרים, הייתה כניסתה שלה לעולם היצירה טבעית לחלוטין. זניולי החלה לרשום כבר בגיל צעיר ולאחר סיום התיכון החלה בלימודי איור במוסד האירופאי ללימודי עיצוב בעיר הולדתה. את סגנונה המובהק והמזוהה לא גיבשה בשנים שבהם בילתה על ספסל הלימודים באקדמיה, אלא זה החל להיווצר רק כשנה לאחר סיום הלימודים, כשישבה ובנתה את תיק העבודות.
לאחר שביצעה מספר עבודות קטנות באיטליה החליטה שעליה לחפש עבודה במקום אחר. היא ארזה מזוודה וטסה לניו-יורק, שם אכן נפתחו הדלתות. הראשונה הייתה של משרדי הניו-יורק טיימס, שפירסם את איוריה. בהמשך פורסמו איורים בין השאר גם בוושינגטון פוסט, בניו-יורקר ובעיתון האיטלקי לה רפובליקה. ברשימת לקוחותיה המרשימה ניתן למצוא גם את מוזיאון הגוגנהיים.
השפעת האופ-ארט ניכרת בחלק מעבודותיה, לא בכולן. אך בכולן ניתן למצוא את המאפיינים העיקריים של סגנון האיור שלה. זה מאופיין בשימוש בצורות גיאומטריות רכות ומעוגלות ובצבעוניות עזה ומנוגדת. היא עצמה מגדירה את סגנונה כצבעוני אך בו בזמן פשוט. לדבריה היא עובדת קשה במטרה למצוא את הקו הויזואלי הייחודי שלה. פלטת הצבעים שלה נקיה, את הצורות השטוחות והכביכול מופשטות היא מחברת יחדיו לצורות פיגורטיביות. גם כאשר מזהים את השפעת תנועת האופ-ארט המקורית, זניולי לוקחת את העבודה למקום אחר, חדש ומקורי.
החיבור החזק למשפחתה הוליד פרוייקט מעניין. יחד עם אביה היא ייסדה את “קלודומירו” – ליין של מוצרים שבעבורו עיצבו השניים בין השאר צלחות, חולצות וצעיפים. קלודומירו הוא אגב שמו של האב. מירו בשבילכם.
